סוכן בחדר עריכה

מאת: שרית בינו

לאחרונה קיבלתי פניות לא מעטות מעורכים ששאלו האם גם הם יכולים להעזר בסוכנים כמו שחקנים, במאים וכו' -
ובעצם איך עושים את זה? למי פונים ובמה זה כרוך?
אין ספק שבמקרים רבים פשוט יותר לתת למישהו אחר לטפל בחלק הפחות יצירתי מול חברת ההפקה, אולם לעומתם יהיו שיטענו כי הכי טוב זה לבד. יחסי עורך-מפיק-במאי יש בהם מן האינטימיות שנבנית לאורך השנים ורצוי שלא להכניס לתוכה שחקנים חדשים שעלולים לערער את האיזון העדין שנוצר ביחסי העבודה.
"כמפיקת פוסט לשעבר שמכירה את העורכים מקרוב תמיד חשבתי שכדאי להם להתמקד יותר באומנות שלהם ופחות בתחום העיסקי" אומרת תאריקה זוהר, בעליה של סוכנות לייצוג אומנים (ביניהם גם עורכים) מאז 2004 , "כמובן שזה גם עניין של אופי, תמיד יהיו כאלה שיסגרו עיסקאות בקלות אבל לרוב האומנים כדאי לדעתי לשים את האנרגיה ביצירה ולתת למישהו אחר, שזה התפקיד שלו, לקדם את הקריירה עבורם".

יעל שפרינגר:''בונים ביחד אסטרטגיה שיווקית''

אז מהו בעצם תפקידו של סוכן?
ההגדרה היבשה אם תרצו לסוכן מתייחסת לבעל מקצוע שמנהל ומנתב את הקריירה של היוצר (העורך במקרה שלנו) וזה כולל: חיפוש עבודה, ניהול המו"מ, סגירת חוזים וגביית השכר בזמן שנקבע.
אבל אחרי שיחה עם כמה סוכנים בתחום מסתבר שזה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים ושמעבר לדרישות המקצועיות (להיות עו"ד, איש עסקים ומקושר היטב בתעשייה) חשוב להבין שכל אומן מצריך התייחסות אישית, כלומר סוכן צריך שיהיה גם סוג של חבר, אוזן קשבת ופסיכולוג עיסקי.
"כשיוצר מגיע אלי אני קודם כל צריכה לדעת מי הבן אדם ומאיפה הוא בא כדי שאוכל לבנות לו את האסטרטגיה והאג'נדה שתתאים לו באופן אישי" מסבירה יעל שפרינגר, גם היא מפיקת פוסט לשעבר שמזה שנה מייצגת עורכי וידאו בטלויזיה ובקולנוע, "אחרי שיחה טלפונית וקבלת קורות החיים אנחנו נפגשים לפגישת הכרות ראשונה כאשר שני הצדדים מחליטים שהם בכלל רוצים לעבוד ביחד. לפגישה השנייה אני מתחילה לכתוב פילמוגרפיה (מסמך מפורט של כל הפרוייקטים שהעורך עשה עד היום).

ואז יושבים ובונים את האסטרטגיה המקצועית, כלומר מגדירים את היעדים (לאיזה שכר היוצר ירצה להגיע, באילו תחומים הוא ירצה לעבוד, עם מי וכו') ולבסוף את דרך הפעולה הטובה ביותר להשיג את היעדים הללו.
בשלב הבא אנחנו בונים ביחד אסטרטגיה שיווקית ואני בעצם הופכת להיות השותפה לחיפוש העבודה". יעל מדגישה שוב ושוב את המילה שותפות כי חשוב לה שלא יווצרו יחסי תלות בינה לבין היוצר שהיא מייצגת. "היוצר ימשיך לחפש עבודה אבל כעת יהיה מישהו נוסף שיעזור וידחוף אותו קדימה. התעשייה שלנו היא מאוד קטנה ולכן השיווק בה הוא בעיקר מפה לאוזן וברגע שעורך לוקח לו סוכן יש לו בעצם עוד פה ועוד אוזן".

תאריקה: "אין ספק שעורך הוא אומן מיוחד"

תהיתי לעצמי אם סוכנים רואים בכלל הבדל בין ייצוג עורכי וידאו לייצוג אומנים אחרים? שהרי עורך הוא בדרך כלל אנונימי יותר, פחות פעיל בתהליך השיווק של הפרוייקט ולרוב עובד מאחורי הקלעים אחרי שכל האקשן של ההפקה כבר הסתיים (מלבד אולי בתוכניות ריאליטי או בשידורים חיים שהעריכה שלהם מתרחשת תוך כדי הצילומים והיא גם שונה במהותה).

"אין ספק שעורך הוא אומן מיוחד", אומרת תאריקה שעובדת בעיקר בתחום הפרסומות וקצת עם טלויזיה, " סוג של סטורי טלר של מישהו אחר, מעין אומן-בנאי, אבל חוץ מזה לכל האומנים בעיניי יש משהו משותף: פחדים, חששות, ביטחון עצמי שמושפע באופן טבעי הרבה יותר מדעת הקהל, וזה חייב להיות ככה, כי זה גם מה שמניע את היצירה בסופו של דבר".
יעל לעומת זאת, שפועלת בעיקר בתעשיית הקולנוע והטלויזיה, מחדדת יותר את ההבדל בין עורכים ליוצרים אחרים "אני זוכרת שכמפיקת פוסט הייתי לפעמים רודפת אחרי עורכים כדי לשלם להם, הם היו פשוט שוכחים. לדעתי יותר קשה לעורכים לנהל את עצמם, הם עובדים הרבה שעות, ימים ולילות, יושבים מול מחשב ואין להם ראש ואנרגיה להתעסק עם הדברים הטכניים וחוץ מזה חשוב להבדיל בין עורכי פרסומות לעורכי קולנוע וטלויזיה. תהליך העריכה בפרסומות היא קצרת טווח. מדובר במפעל כלכלי שמייצר הרבה מאוד כסף וכל יום אפשר לצלם ולערוך פרסומת אחרת. אם את פונה נניח לתאריקה ומבקשת עורך מסויים לפרסומת את יודעת מראש את השכר שלו ושלא ניתן להתווכח על המחיר, אבל כשמדובר בסרטים ובסדרות זה עובד אחרת כי זו כבר עבודה ארוכת טווח שיכולה להתארך או להתקצר משמעותית גם משיקולים אומנותיים. במקרה כזה חשוב ללהק את העורך הנכון לפרוייקט הנכון ולא להיפך, שהרי מדובר במסע שיכול להימשך שבועות ואף חודשים ואם תנאי השכר והעבודה לא יתאימו לאופי הפרוייקט יהיו הרבה תיסכולים בהמשך".

רותי מאירי: ''לא מעניין אותי לנהל מלחמות''

העורכת רותי מאירי, שמיוצגת כיום על ידי יעל, חיפשה הרבה שנים מישהו שיקח על עצמו את הצד העיסקי של הקריירה שלה "עד לא מזמן לא היו סוכנים שייצגו עורכים, זה היה פחות מקובל, למרות שאני באופן אישי חושבת שלרוב העורכים זה ממש חיוני. מאז שאני עם יעל יש מישהו שמנהל לי את המלחמות, כלומר את המו"מ וגביית הכספים וזה הכי חשוב מבחינתי, כי פתאום הכל זורם יותר חלק ואני לא מוצאת את עצמי רבה עם מפיקים יותר".
ובתכלס, אני שואלת אותה, חוץ מהרגשה טובה זה גם מביא לך יותר עבודה?
"תראי יש לי תחושה של קפיצת מדרגה", אומרת רותי, " מאז שאני עם יעל תהליך חיפוש העבודה הפך ליותר רציני וזה משפיע כנראה גם עלי וגם על אלו שאני עובדת מולם שלוקחים אותי יותר ברצינות וזה בא לידי ביטוי בשטח. אני מרגישה שהיקף העבודה שלי הולך וגדל ולא רק בזכותה, אלא בזכות השילוב של שתינו, כל אחת תורמת לעיסקה את מה שהיא הכי טובה בו ואני כבר מזמן הבנתי שמה שהכי מעניין אותי זה לערוך".
ואכן נראה שלא פשוט להיות עורך ואיש עסקים בו זמנית ובעיקר אם מעולם לא למדת או נמשכת לשיווק או מנהל עסקים ובכל זאת עד לא מזמן כמעט ולא היו עורכים שפנו לסוכנים. משום מה זה היה פחות מקובל. ואם נביט אחורה בשנתיים האחרונות נוכל לראות שתעשיית הקולנוע והטלויזיה עברה שינוי מהפכני.
"עד לפני שנתיים הייתה תחושה שיש יותר ביקוש מהיצע", מסבירה יעל, "הרבה תכניות ריאליטי הופקו, המחירים עלו ועורכים יכלו להרשות לעצמם להתלבט בין פרוייקטים ואז יום אחד הכל התפוצץ בבום גדול בעקבות מה שקרה בערוץ עשר והמשבר הכלכלי העולמי, המחירים ירדו והייתה פחות עבודה ומי שהכי נפגע, זה לא העורכים הכי ידועים ויקרים שאותם לוקחים כי יודעים בדיוק מה מקבלים ולא הכי זולים שלא הכבידו על התקציב, אלא כל השאר, כלומר 90% מהעורכים בתעשייה. ואז התחילו המלחמות על עבודה, העורכים נאלנו לעסוק בהישרדות ואני בטוחה שזה לקח להם הרבה אנרגיה. רק לאחרונה הרגשתי שהתחיל שינוי בתפיסה. העורכים העדיפו להתמקד יותר באוויד ולא במסביב ואז גם הבנתי שעורך זה בעצם עסק קטן שצריך למתג, למצב, לנהל ולקדם כדי לשמור על האיזון גם בתקופות של משבר והאטה וכאן אני נכנסתי לתמונה, סוכנת שהיא גם מפיקה מנוסה בפוסט, גם מאמנת אישית (חשוב היה לי ללמוד את התחום) וגם מבינה בשיווק".

אז למה בעצם לא כל העורכים מצאו להם עד היום סוכן נחמד שיחסוך מהם את העבודה השחורה?
"אצל חלק מהעורכים עדיין קיים החשש שאם יהיה להם סוכן זה אומר שהמחיר שלהם יעלה, מה שיכול להרתיע ואולי לגרום להפסד עבודה" מסבירה יעל, "אבל זה לא בהכרח נכון. המחיר של עורך המיוצג על ידי סוכן פשוט מתייצב יותר ושינוי בתפיסה לא יקרה ביום אחד. זהו תהליך של חינוך מחדש שהתעשייה שלנו מתחילה לעבור עכשיו".
ולשאלתי כמה אחוזים לוקח היום סוכן לא קיבלתי תשובה מפורשת, רק שמדובר בטווח של 10-25 אחוז וכמובן כל זה תלוי בפרוייקט, בסוג ההתקשרות ובניסיונו של העורך.

 

עצומה להצלת השידור הציבורי

ברשת האינטרנט עלתה לאחרונה עצומה להצלת השידור הציבורי. לפרטים ולחתימה

רוחל'ה יגיל עורכת את "מירלה"

הסרט הדוקומנטארי "מירלה" בבימוייה של ורד ברמן (אחת מששה אנשים יוצאי ערוץ 1 שחברו יחד והקימו חברת הפקה בשם "שש הפקות), צילום דני ברנע, נערך בימים אלה על ידי רוחל'ה יגיל באולפני תל אביב עבור הרשות השניה.
מירלה היא אשה בת 36 שנולדה עם גפיים מאד קצרים ומעווותים וננטשה בבית החולים. למזלה, בגלל יופיה הפנימי והחיצוני, בכל מוסד בו שהתה היא התחבבה על כולם, ותמיד מישהו לקח אותה תחת חסותו.
הפצע הגדול של חייה הוא לא הנכות אלא הנסיון שהצליח רק בחלקו לברר את זהותה וליצור קשר עם משפחתה הביולוגית.
כיום מירלה היא עצמאית, עובדת כגרפיקאית (בפה וברגל), מגדלת ילד מקסים בן שש, חברה במועצת הנשים של עירית ירושלים ובקיצור מלאת פעלתנות.
את הצפיה בחומרים, מספרת רוחלה, היא עשתה לבד בבית ( מסיבות טכניות) ותוך כדי כך סימנה לעצמה את החלקים המרגשים והחשובים וניסתה לפענח את דמותה המאוד מורכבת של מירלה.
"זה לא היה כל כך פשוט" נזכרת רוחלה "כיון שמירלה כבר הייתה אז מאוד משופשפת בחשיפה ובמתן ראיונות ולא תמיד דיברה מהבטן. לאחר שיחה עם ורד, הבמאית, על הדרך בה נעביר את הדמות המיוחדת שלה, הבנו שהסרט צריך לנוע בשלושה צירים מקבילים שיהיו שזורים אחד בתוך השני ולא בסדר כרונולוגי.
הראשון הוא סיפור חייה (במוסדות, התיסכולים, המאבקים לשרוד, הקשרים שנוצרו, היציאה לעצמאות הנישואין וכו') השני הוא פעילותה הענפה בהווה ( עבודה, אימהות, פעילות ציבורית וכו') והשלישי הוא הנסיון והמאבק שניהלה לברר את זהותה ולפגוש את משפחתה הביולוגית עם הכאב והתסכול שהיה כרוך בכך (אמה מסרבת לפגוש אותה עד היום).
לשזור את שלושת הצירים אלה באלה ולתת את ההדגשים הנכונים היוו את הקושי העיקרי בעריכה.
מירלה כתבה יומן ומהר מאוד הבנו שהוא יוכל להיות איזשהו ציר שיחבר בין כל האלמנטים".
תהליך העריכה
"אחרי הצפיה הראשונה, אני מפנימה טוב טוב את החומר על ידי עריכת סצינות מבלי שאני יודעת בינתיים איפה יהיה מקומם בסרט ובמקביל עורכת מיון ראשוני של הראיונות.
בדרך כלל אני לא אוהבת לדון במבנה הסרט באופן תאורטי, אני מאמינה באינטואיציות, ומתחילה לזרוק ולחבר את הסצינות על הטיים ליין ( למזלנו המחשב מאפשר שינויים והזזות בשניה, דבר שלא היה קל בעידן הפילם והוידאו).
השלב הבא הוא הקשה ביותר, כי הצפיה וההתרשמות מהעריכה הראשונית הזו היא בדרך כלל איומה, אבל מצד שני החומרים יושבים יותר טוב בראש ויש איזשהוא בסיס התחלתי. ומכאן העבודה היא כמו פענוח תשבץ.
זה השלב של ניסוי וטעיה, הקרנות לחברים, הקשבה והפנמה של הערות ותגובות וזה השלב בו אני נמצאת כעת עם הסרט".
אישית העבודה והמפגש עם מירלה נתן לי תובנות ופרופורציות חדשות על החיים ולימד אותי שהאמירה הבנאלית "אין דבר העומד בפני הרצון" היא כל כך נכונה , ואם זה מה שהצופים יקחו איתם אחרי הצפיה בסרט אנחנו עשינו את שלנו.

תערוכת ציוד צילום ושידור של חברת איי.בי.אס - הנחות לחברי האיגוד


הארוע יתקיים בתאריכים 8,9 למרץ 2010 בין השעות 9:00-18:00
ב"בית הירוק" רחוב ג'ורג וויז 24 תל-אביב.
עורכים שיגיעו לתערוכה וירשמו בכניסה יוכלו לקבל 10% הנחה על קניית מוצרי  G-TEC/ CALDIGIT
ו- 5% הנחה על מוצרי  BLACKMAGIC

לפרטים נוספים ולהרשמה לתערוכה

עורכים מבקרים - "הסוד שבעיניים"

מאת: נעמי פרס - אבירם

התנדבתי לצפות ולכתוב על הסרט ה"סוד שבעיניים" (El Secreto de Sus Ojos) סרטו הארגנטינאי של חואן חוסה קמפנלה
על פי ספרו של אדוארדו סצ'רי La Preguta de Sus Ojos (השאלה שבעיניה) שמועמד לאוסקר בקטגורית הסרטים הזרים לצדו של עג'מי.

אני נולדתי באורוגוואי וספרדית היא שפת אימי.  הגעתי לסרט מבלי לדעת עליו דבר, אני מעדיפה ככה לראות ולשפוט בלי להיות מושפעת ממה שקראתי או שמעתי, אז אודה על האמת שכבר מהפריים הראשון התחלתי ליהנות. הספרדית הארגנטינאית הזאת, לקחה אותי מייד למעין מסע שורשים פרטי, אבל בכל זאת, אנסה להיות לא משוחדת.
הסוד שבעיניים סרטו החדש של חואן חוסה קמפנלה (הבן של הכלה) מספר את סיפורו של בנחמין אספוסיטו, שיצא לגמלאות אחרי שעבד כל חייו כחוקר במשרד המשפטים הארגנטינאי. בודד ומשועמם הוא מחליט לכתוב רומן על מקרה אונס ורצח מזעזע שהתרחש לפני 30 שנה בשלהי תקופת הגנרלים בארגנטינה, מקרה שהוא עצמו חקר. במסעו לחקר העבר הוא נעזר בשופטת, שהיא גם מושא אהבתו הלא ממומשת. עם כתיבת הספר הוא חוזר להתנהגות שלו בעבר דרך מערכת היחסים עם השופטת ועם חברו השיכור, שמספק אתנחתאות קומיות לאורך כל הסרט. למעשה חקירת המקרה והדרך לאמת הופכת למפתח שתביא לו את הישועה בהווה.

''הסרט מספר את הסיפור בצורה פשוטה וגאונית''

לסרט הארוך הזה (שעתיים ושמונה דקות) יש מעלה עיקרית אחת: הוא מספר את הסיפור בצורה פשוטה וגאונית.
זהו סיפור מורכב ביותר שמסופר בכמה רבדים. קודם כל זהו סיפור מתח קלאסי שמטרתו לפתור תעלומת רצח, אבל בדרך הוא מציג כמה עלילות משנה: אהבה שנקטעה בטרם מומשה ואת סיפור החברות של שני הגיבורים, לפעמים מצחיק עד דמעות, גם אם סופו טרגי. עלילות המשנה האלה לא מפריעות לרגע לציר המרכזי של הסיפור.
הפינה הזאת באתר של איגוד העורכים נקראת עורכים מבקרים ולכן גם התבקשתי לבקר את הסרט מנקודת מבטו של העורך. אני זוכרת שבזמן שלמדתי קולנוע, כל סרט שראיתי "היה נחתך" בעיני לחתיכות. הייתי רואה כל קאט ובעצם לא בטוח שהייתי באמת רואה את הסרט כמכלול. פעם סיפרה לי עורכת ותיקה שמפיק אחד העיר לה על קאט שהוא "קופץ" אז היא ענתה לו "אם אתה רואה את זה אז מגיע לך…" מאז לימודי הקולנוע שלי עברו כמה שנים טובות ואני מוכרחה להגיד שכשאני מתיישבת באולם הקולנוע אני מתמסרת ומוכנה שייקחו אותי למסע ואם הסרט עובד עלי אני לא מסוגלת או לא מוכנה לבודד את העריכה משאר האלמנטים שמרכיבים אותו.

ובכל זאת הרי אנחנו כאן כולנו עורכים, ואנחנו יודעים עד כמה קשה לפעמים לספר סיפור בפשטות וברצף תוך כדי שמירת המתח העלילתי, מבלי לאבד את הרגש וההומור בדרך. ולכן זה בעיני ההישג הגדול של סרט זה. הדרך בה נפרשים פרטי העלילה תוך כדי מעברים בין הזמנים בין העבר להווה ובחזרה, מדגישה את האלמנטים הדרמטיים שמחזיקים את הצופה במתח לכל אורכו. לא הרגשתי שיש דיאלוגים מיותרים, וגם לא סצנות שמרגישים שהכניסו אותן בכוח. המעבר בין הזמנים נעשה בקאט פשוט בלי כותרות ובלי אפקטים ויזואליים מיוחדים. הדרך לתאר את העבר היא דרך השפה הקולנועית שמשתנה על ידי שימוש בתנועות מצלמה יותר תזזיתיות, בסגנון דוקומנטרי כשהעריכה היא בהתאם. וכן גם כמובן על ידי איפור השחקנים, שהיה צריך לבגר אותם ב 30 שנה. ואני מציינת את זה כי זה אחד הדברים שהפריעו לי בסרט, לפעמים השחקנים "מאופרים" מדי.

נעמי פרס-אבירם:''העריכה מדגישה את האלמנטים הדרמטיים בסרט ומחזיקה את הצופה במתח לכל אורכו''

אחת הסצנות המרשימות בסרט צולמה באצטדיון כדורגל במהלך משחק עם הרבה קהל, כאן מרגישים את אהבת הכדורגל של הארגנטינאים הסצנה ערוכה בקצב עם הומור רב ושומרת על מתח לכל אורכה.
לבסוף אומר שהסרט ליווה אותי ימים רבים אחרי הצפייה כי הוא לא רק סרט מתח המסופר היטב, אלא גם סרט עם אמירה פוליטית ובעיקר עם אמירה על אופיו של האדם שגם אם הוא משנה הכול הוא אינו יכול לשנות את התשוקה שמניעה אותו.
עוד הערה קטנה:
רציתי כאן לציין את שם העורך אז חיפשתי את שמו ברשימת הקרדיטים בדפי האינפורמציה שקיבלתי בהקרנה, וכמה אופייני בעיני שהמפיצים בישראל כתבו את שמות מעצב התלבושות, המוסיקאי ואת מנהלת ההפקה ולא חשבו שחשוב לציין גם את שמו של העורך. בחיפוש קצר מתברר שהעורך של הסרט היפה הזה הוא הבמאי עצמו חואן חוסה קמפנלה.

הציון של נעמי ב"סולם העורכים": 8