שינויים בועד המנהל של האיגוד

אנחנו מקבלים בברכה את אייל צרפתי שמצטרף לועדת הביקורת של האיגוד במקום טובה אשר שעוברת רשמית מועדת הביקורת לועד המנהל, ונפרדים מגיל תורן שהיה חבר ועד תקופה ארוכה.

גם גילי אדלר, חברת ועדת הביקורת שהיתה פעילה מאוד באיגוד מהקמתו לוקחת צעד אחורה אך נשארת חברת ועדת הביקורת.

תודה רבה ובהצלחה איל, גיל, גילי וטובה!

חברי איגוד המעונינים להצטרף לועד מוזמנים בשמחה. שילחו מייל!

נציג איגוד העורכים באקדמיה

חברי איגוד יקרים.

לפני כמה חודשים פנינו לאקדמיה לקולנוע וטלויזיה בדרישה לצרף נציג מטעם איגוד עורכי תמונה וקול בישראל כחבר בהנהלת האקדמיה.

בימים אלה מצטרפת חברת האיגוד והועד, טובה אשר, להנהלת האקדמיה בשם איגוד העורכים. אנחנו משוכנעים כי נחרצות דעתה ונחישותה לקדם את מעמד העורך בישראל יביאו לייצוגנו ההולם במוסד המתחדש.

בהצלחה.

 

 

איגרת האיגוד 31.1.11

לחברים שלום.

אנו שמחים לבשר לכם כי בהחלטה עקרונית של ועד איגוד העורכים הוחלט על הצטרפות להסתדרות החדשה.

בשבועות הקרובים ישלים האיגוד את המהלך החשוב הזה, שבסופו כולנו מקווים, שכוחנו יגדל משמעותית ויחד איתו יכולתנו לנהל מו"מ מוצלח על הנושאים שחשובים לנו.

כחלק ממהלך גדול וכולל של האיגודים המקצועיים ובדומה לאיגודי הבימאים, התסריטאים ואק"ט, גם אנו באיגוד העורכים סבורים שההצטרפות להסתדרות תתרום רבות לקידום תנאינו ודרישותינו, הן מאיגוד המפיקים והן מן הגופים המשדרים.

חשוב לנו לציין שלאחר בירור מעמיק נתברר לנו כי הדרך החוקית היחידה שתאפשר לנו להגיע להסכם עבודה מול הגופים המעסיקים מבלי לעבור על חוק ההגבלים העיסקיים היא רק באמצעות אירגון עובדים יציג ובמקרה זה ההסתדרות. לשמחתנו האופציה היחידה היא גם אופציה טובה.

אנו בטוחים שביחד עם עוצמתה של ההסתדרות היכולת האירגונית והנסיון הרב נצליח להגיע לתוצאות משמעותיות שיקדמו וישפרו את חיינו כעורכים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

בברכה
איציק צחייק יו"ר איגוד העורכים
וחברי הוועד:
גיא דגן
ירון רודה
טובה אשר
גילי אדלר
טל ברוג
גיל תורן
עומר שדר
שלומית כרמלי

איגרת האיגוד 1.12.10


עורכות ועורכים יקרים,

לאחר משא ומתן ארוך של שנה וארבעה חודשים עם הנהלת איגוד המפיקים, התבהר כי לא ניתן להגיע איתם להסכם כתוב על מעבר למשמרת עריכה בת 9 שעות.

לפיכך ולאחר שמיצינו את כל דרכי ההידברות -

אנחנו העורכים מנצלים את זכותנו לקבוע בעצמנו את תנאי ההעסקה שלנו ולכן:

מתאריך 1.1.11 איגוד העורכים מגדיר משמרת עריכה כבת 9 שעות כולל שעת הפסקה.

מי שטרם עשה זאת, מתבקש מתאריך זה לעבור למשמרת עריכה בת 9 שעות, וכל זה כפי שהוחלט באסיפה הכללית האחרונה של האיגוד, כדלקמן:

"במידה ולא נגיע לפתרון מוסכם (עם איגוד המפיקים) על אורך יום העבודה עד לתאריך הראשון לינואר 2011, הרי שמסיבות מקצועיות, אנושויות וכנאמנים לחוק שעות העבודה והמנוחה, מתאריך זה, 1.1.2011 – איגוד העורכים יגדיר משמרת עריכה כבת 9 שעות כולל הפסקה וימליץ בתוקף, כלפי כל הנוגעים בדבר, לאמץ הגדרה זו."

אנחנו בטוחים שהמעבר למשמרת עריכה בת 9 שעות יטיב עם העורכים, עוזרי העריכה, הטכנאים, הבמאים, המפיקים וגם – עם הסרטים והתוכניות.

אז איך זה בעצם יקרה?

מובן וברור למפיקים שלא מדובר ב"הכרזת מלחמה" אלא בתיקון מתבקש.

אחת מתוצאות המשא ומתן הארוך הוא שהמפיקים מודעים היטב לעובדה שהנורמה המעוותת (הקיימת רק בישראל) של משמרת עריכה בת 10 שעות עומדת להיעלם, ועומדת להיעלם בקרוב.

כל מה שנותר הוא פשוט לגרום לזה לקרות.

זו אחת הסיבות בשבילה התאגדנו, והנה אנחנו עושים את זה כולנו ביחד.

היות וכל עורך מסכם את תנאיו באופן אישי מול המפיק, אזי המלצותינו הן כדלהלן:

-לעבוד על בסיס טופס "הזמנת העבודה" המצורף לאגרת זו ומופיע באתר האיגוד.

-במידה ונעשה שימוש בחוזה אחר, או בסיכום אחר כלשהו בכתב או בעל פה, אזי מומלץ שבהקשר של אורך המשמרת, לציין שהינך עובד על פי הגדרה של משמרת עריכה בת 9 שעות.

-במידה, ונאמר ע"י המפיק או נכתב על ידו במפורש שמשמרת עריכה היא בת 10 שעות, יבהיר לו העורך שהוא חבר באיגוד העורכים, ועפ"י קביעת האיגוד משמרת עריכה היא בת 9 שעות, ויבקש לעבוד עפ"י תנאים אלה.

כמובן שהעורך מוזמן להסביר למפיק שמשמרת עריכה בת 10 שעות היא לא אנושית, לא אפקטיבית (עפ"י בדיקותינו, הירידה בתפוקה עם מעבר למשמרת בת 9 שעות היא זניחה) ומנוגדת לחוק שעות העבודה והמנוחה בישראל, אשר מורה כדלקמן:

סעיף 2 (א) בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951:

"יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה"

ואם למרות הכול, המפיק לא מסכים שהמשמרת תהיה בת 9 שעות?

אז עומדות בפניך אחת משתי ברירות:

  1. לא לקחת את העבודה.
  2. להסכים לתנאים באופן חד פעמי, אך להבהיר למפיק (ולעצמך…) שזו לא הדרך התקינה לעבודה.

ב 1.1.11 אני נמצא באמצע פרויקט. מה עלי לעשות?

במידה והעורך נמצא במהלך פרויקט בו מצוין במפורש שמשמרת העריכה היא בת 10 שעות, כמובן שאין להפר את החוזה.

במידה והעורך נמצא במהלך פרויקט ולא צוין במפורש אורך משמרת העריכה, אזי מטעמים של הגינות, אנחנו ממליצים להמשיך לעבוד באותה מתכונת בה הוא עבד עד עתה באותו הפרויקט.

כמובן שעם סיום הפריוקט מומלץ לאמץ את המעבר ל 9 שעות.

יש עוד משהו שעלי לעשות?

חוץ מלעבוד שעה פחות מהראשון בינואר – לא ממש.

בשבועיים הקרובים איגוד העורכים יידע את המפיקים, הבמאים ובתי הפוסט על השינוי בנהלי העבודה.

אתם מוזמנים לשלוח לנו מיילים או כתובות של מפיקים ובמאים שאתם עובדים איתם, בכדי שנעדכן גם אותם, במידה והם לא קיימים ברשימותינו.

ומה עם יתר הדרישות שלנו?

לא שכחנו דבר.

איגוד העורכים הוא איגוד צעיר ובעזרת התמדה, עיקשות, אורך רוח ואחדות, נפתור את עיקר בעיותינו אחת לאחת, בדרך כזו או אחרת.

דרכנו צודקת ולכן תצלח.

אנחנו מאחלים לכל העורכים משמרות עריכה נעימות, מוצלחות ופורויות, ומזכירים לכולכם שאנחנו כאן, לכל שאלה, בקשה או הצעה.

שלכם,

יו"ר האיגוד – יצחק צחייק

חברי הועד – גיא דגן

גיל תורן

גילי אדלר

טובה אשר

ירון רודה

עומר שדר

שלומית כרמלי

יועץ משפטי -עו"ד רן כהן

*בכל מקום באיגרת זו בו מופיעה לשון זכר, הכוונה גם ללשון נקבה.

ברכות לגיל תורן וטובה אשר על הזכיות בפרסי אופיר

איגוד העורכים מברך את גיל תורן על זכייתו בקטגוריית פס הקול הטוב ביותר על הסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". זוהי הפעם השישית שגיל זוכה בפרס אופיר לפס הקול הטוב ביותר.
כן אנחנו רוצים לברך את טובה אשר שהסרט בעריכתה, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", זכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר.
חברי איגוד העורכים גאים בכם על מצוינותכם המקצועית.

לא רק עורכת…

מאת: שרית בינו

ברכות לחברתנו טובה אשר על הזכייה במענק הרשות לפיתוח ירושלים!

שיתוף פעולה יוצא דופן בין חברתנו טובה ובתה ענת, הולידו את התסריט "סטאבאט מאטר" (שבעברית פירושו: "ישבה האם הבוכיה") המספר את סיפורה של מאיה גולדווסר, כוריאוגרפית מצליחה של להקת מחול ירושלמית בה חברים יהודים ופלשתינים ונדיה כאביר, צעירה שנישאה בסתר לפעיל בתנועת שחרור פלשתינית, ברחה איתו ללונדון, שם הוא נעצר ונעלם.
 בין שתי הנשים נוצר קשר מפתיע המשנה את חייהן.

"את התסריט", מספרת טובה, "כתבנו ענת ואני במשך כ– 3 שנים. לא פשוט לעבוד עם מישהו כל כך קרוב אליך, שמעל הכל יש לך אמונה עצומה ביכולות שלו ובכל זאת כמו בחיים לעיתים הייתה הרמוניה ולעיתים ריבים ואי הסכמות לא היו, בואי נגיד, הנחות משום צד אך כמו שמו של התסריט אחד הנושאים בו הוא עוסק הוא יחסי אם ובת, כך שהיחסים ביננו והכתיבה המשותפת התערבבו לא פעם עם התכנים".

התסריט, שדן בעיקרו בשאלות זהות, מתרחש בירושלים "כי הוא לא יכול היה לקרות בשום מקום אחר" טוענת טובה "למרות שמעולם לא גרתי שם. הסיבה למיקום הגאוגרפי שנבחר תתברר לצופים רק אחרי שיראו את הסרט".
"בכל כתיבה יש שילוב בלתי נמנע בין אירועים שקרו (אוטוביוגרפיה) לבין אירועים שהם פרי הדימיון וזהו בעיני כוחה של הכתיבה, יצירת עולם קוהרנטי בין שני העולמות הללו".

"סטאבאט מאטר" הינו התסריט השני שכתבה טובה אך יהיה הסרט הראשון שהיא תביים. לשאלתי מי יערוך בסופו של דבר את הסרט הזה? מיהרה טובה לענות שאין לה כל כוונה לערוך אותו בעצמה. לראשונה בחייה היא תאלץ לא רק לביים סרט אלא גם לשבת בחדר עריכה מול עורך אחר ולמי שקצת מכיר את טובה יודע שקל זה לא הולך להיות אבל בטוח שמאוד מעניין.
בהצלחה!

טובה אשר עורכת את "פלייאוף"

דני יוסטוןסרט חדש, מסקרן ובעל ניחוחות נוסטלגים על המאמן האגדי רלף קליין נערך בימים אלו באולפני ברודקאסט על ידי חברתנו טובה אשר.

מתברר שחייו של רלף, שדמותו בסרט נקראת מקס סטולר ומשוחקת על ידי השחקן דני יוסטון, היו מורכבים ודרמאטיים לא פחות מהמשחקים המפורסמים שניהל ושהובילו את מדינת ישראל פעמיים למעמד ההיסטורי של אלופת אירופה בכדורסל.
בגיל עשר נרצח אביו של רלף ומספר חודשים לאחר מכן ,יחד עם אימו, נמלט מגרמניה תחת זרועם הדורסנית של הנאצים והגיע לישראל כפליט.
 אופיו החזק והשאפתני הובילו ברבות הימים את ניצול השואה חסר הכל להצלחה מסחררת ולהכרה בעולם כולו.

"הסרט, שנכתב בהשראת סיפור שרלף קליין כתב לפני שנפטר ממחלה קשה", מספרת טובה, "מתמקד בשנת 1982 שנה אחרי שמכבי תל אביב זכתה באליפות אירופה. 
מקס סטולר מאמן הקבוצה מקבל בעקבות ההצלחה הגדולה הזמנה לאמן את הנבחרת הלאומית של גרמניה. מקס אינו יכול להרפות מהעבר הסקרנות להתחקות על העבר ולראות את המקום בו נולד וגדל למרות הביקורת הציבורית והתקשורתית עליו ובעיקר התנגדותה הנחרצת של אימו שיחזור למקום בו נרצח אביו מנצחת. הוא מחליט לקבל את ההצעה ויוצא לגרמניה לאמן קבוצה גרמנית שזקוקה לעזרתו ולעבור חוייה מרגשת שמחזירה אותו לתקופת ילדותו".

"כל סרט", מוסיפה טובה, "תמיד היה בשבילי בית ספר, תמיד למדתי והחכמתי מכל הסרטים שערכתי ובסרט זה ההתמודדות החדשה שלי הינה העריכה של משחקי הכדורסל. עריכה של משחק כדורסל זה כמו כיאוגרפיה או ריקוד. השפה כאן שונה ואחרת ממה שהורגלתי עד היום וזה בוודאי שונה מלערוך סצינות של דיאלוגים או מבטים בין הדמויות וכאן מבחינתי קיים האתגר הגדול של עריכת הסרט הזה"

צילומי הסרט שנערכו בגרמניה נגמרו זה לא מכבר ושלב עריכת התמונה צפוי להסתיים לקראת סוף אוקטובר.
תקציב הסרט (25 מיליון ש"ח) הוא התקציב הגבוה ביותר שניתן אי פעם להפקה ישראלית.

"פלייאוף" הוא קופרודוקציה ישראלית/גרמנית/צרפתית.
במאי: ערן ריקליס
תסריטאים: גדעון מרון (חתנו של רלף קליין) ודוד אקרמן.
מפיק מיכאל שרפשטיין.

הוכרזו מועמדי העריכה לפרסי אופיר 2010

ברכות לארבעה מחברנו המועמדים לפרס העריכה הטוב ביותר השנה:

זוהר סלע, "וביום השלישי"

טובה אשר, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

יצחק צחייק, "פעם הייתי"

עינת גלזר-זרחין, "הדקדוק הפנימי"

טקס תחרות פרסי אופיר 2010  ה-21 יערך השנה בירושלים.
בתחרות ישתתפו 18 סרטים עלילתיים ו-56 סרטים תיעודיים.

בהצלחה לכל חברינו!

טובה אשר על "לונדון ריבר"

"לונדון ריבר", של הבמאי ראשיד בושרב, מספר את סיפורם של אליזבת" ואוסמן, שני אנשים שאין ביניהם ולו דבר אחד משותף, מלבד הגורל המר שמתאכזר אליהם.
בלונדון מתבצעת מתקפת טרור והשניים, שחרדים לגורל ילדיהם, לאחר שלא שמעו מהם דבר, יוצאים למסע חיפוש.
זוהי כאמור נקודת המפגש, מפגש שהיה בלתי אפשרי בנסיבות חיים אחרות.
אליזבת ואוסמן באים מרקע תרבותי ודתי שונה. היא נוצריה החיה חיים פשוטים באיי התעלה,
חיים עם הרבה בורות ביחס לעולם הגדול. הוא מוסלמי אפריקאי, החי בצרפת.
הם ניפגשים בלונדון, בעיר הגדולה שבה חיים ילדיהם כסטודנטים. זה מפגש בין אנשים שונים מארצות שונות ומעולמות שונים, ולכן הוא כה מרתק, הוא נמצא בתנועה מתמדת, בסוג של מסע בלתי נגמר.

במידה רבה זהו סרט קאמרי של שני שחקנים, שתי דמויות, שכובשות את המסך ולא מרפות ממך, באיפוק ושקט נדירים, שכל כך לא אופיניים לארועים ולסיטואציה איתה הם צריכים להתמודד.
הסרט שבמרכזו אירוע טרור, הופך את האירוע לתרוץ כדי להפגיש את שני האנשים הללו, שמתמודדים עם אותם פחדים,
אותן תחושות, אותה מצוקה ובסופו של דבר היא נקודת החיבור שלהם, היא זו שמאחדת אותם, דרמה אנושית לכל דבר.
מבחינה קולנועית הבחירה האסתטית היא של סרט סמי דוקומנטרי. בראיונות איתו אומר הבמאי, שבניגוד לסרטיו הקודמים, שהבחירה הקולנועית שלהם היתה מאוד מסוגננת, בסרט הזה הוא חש צורך להיות משוחרר ככל שניתן מן האסטטיקה הקולנועית כדי להגיע אל החופש המוחלט, כדי להתקרב ככל האפשר אל הדמויות, אל שני שחקניו, ללא מחיצות, בצורה הכי טוטלית.
זהו סרט שלא מעמיד את הנרטיב במקום המרכזי, אלה את המצב נפשי, זה סרט של סיטואציות כשהסיפור שלו הוא משני לאוירה ולאמביאנס הקולנועי. זהו סרט שמעמיד את הצורך בדיאלוג בין שונים במקום הראשון, סרט שמדבר על אי קבלת האחר מתוך בורות וחוסר ידיעה.
הסרט מתרחש בלונדון של שנות האלפיים, לונדון הרב תרבותית, של אנשים קשי של יום, של דלות, של אנשים מתרבויות שונות, מיבשות שונות. בעלי דעות ואמונות שונות, שמצליחים לשבור סטיגמות.
זהו סרט מרגש, אנושי ומטלטל.
בחירת השחקנם אין שניה לה. השחקן זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ברלין ואין ספק שגם השחקנית
ראויה לכל פרס.
לונדון ריבר הינה יצירה אנושית, מרגשת וכובשת, חוויה שכדאי לעבור.

יו"ר איגוד העורכים: מתקרב הזמן לנקוט פעולה!

מאת איציק צחייק

עוד לפני שהוכרז על הקמת האיגוד, היה ברור כי רוב העורכים מתרעמים על נורמות העבודה שהתקבעו עם המפיקים ובמיוחד על שעות העבודה הארוכות. כבר בכנס היסוד של הארגון היה ברור כי זה אחד הנושאים הבולטים שעל האיגוד להתמודד איתם. כמעט כל הישיבות הראשונות עסקו בגיבוש האלמנטים שצריכים להיות כלולים בהתדיינות אל מול המפיקים בנושא זה.

במרתון של פגישות ישבנו ירון רודה, עו"ד עירית גלר ואני להכנת טיוטה להסכם עם איגוד המפיקים. ירון ואני ייצגנו את שני קצוות הספקטרום של שוק העריכה (מתכניות טלויזיה ועד סרטי קולנוע) בעוד עירית מספקת את התמיכה והעטיפה המשפטית. הכנו לבסוף מסמך מורכב המשקף את רצונות העורכים לתנאי עבודה הוגנים. בחנו את ההסכמים שיש לאגודים אחרים עם המפיקים, קיבלנו יעוץ משפטי מעו"ד בכיר שחתם מצד אק"ט על הסכם עם המפיקים וליבנו את הפרטים הקטנים בדקדקנות יחד עם חברינו העורכים. אולי ניתן לומר כי המסמך שהכנו היה אוטופי. הוא כלל מקצה שיפור תנאים מפליג, אולם צריך להתבונן במסמך כעדות למצוקת העורכים, או בהגדרה מדויקת יותר: תיקון עיוותים שהשתרשו במרוצת השנים.

הפגישה הראשונה שנערכה עם איגוד המפיקים לפני למעלה מחצי שנה הסתמנה כמבשרת טובות כאשר דובר בהסכמה על ניסוח קוד אתי ליחסים תקינים והוגנים בין המפיקים לעורכים. ההתחלה האופטימית איבדה מתנופתה כאשר התברר לנו כי המפיקים אינם מזדרזים לקבוע לוח פגישות מסודר וקבוע מראש להמשך המו"מ. קביעת כל פגישה לוותה בשיחות טלפון מרובות ובתאומים שלא היו מביישים את לשכת ראש הממשלה. הצוות מטעמנו כלל את טובה אשר, ירון רודה ואני ואת המפיקים יצגו סער יוגב ואמיר הראל – שני מפיקים בכירים הידועים בהגינותם. התאזרנו בהרבה סבלנות והמשכנו במסכת הפגישות החורקת שארכה חודשים. סקרנו בפגישות המשותפות את רשימת התיקונים שיש לבצע להסדרת שוק עבודה הוגן. הרשימה הארוכה כללה הצעות לתיקונים בנושאים של תנאי תשלום, פיצוי מדורג עבור שעות נוספות, הקפדה על שעות מעבר ומנוחה, תשלום דמי ביטול משמרת, החזר הוצאות כלכלה ונסיעה, הבטחת קרדיט מכובד, נאותות תנאי עריכה ועוד. הבהרנו למפיקים כי דרישותינו, על אף ריכוזן במסמך אחד, מייצגות תיקונים שיש לערוך על ציר זמן מוסכם בין הצדדים, אולם על נושא אורך יום העבודה, אין אנו מתכונים להתפשר וזהו אינו עוד סעיף בחוזה אלא נושא קרדינלי. כתגובה, נציגי המפיקים דרשו בתוקף ואף איימו בפיצוץ המו"מ אם לא נקבע שכר מינימום עבור העורכים. נאמנים להתחייבותינו כלפי חברי איגוד העורכים, אנו כמובן התנגדנו ושטחנו את נימוקינו: שכר העורכים אינו קבוע, אלא משתנה בכפוף לנסיון העורכים ובהתאם לז'אנרים ואפיקי הפצה. בנוסף, אנו מודעים לכך ששכר מינימום הופך בהמשך להיות השכר הממוצע – במקרה הגרוע, או שכר המקסימום – במקרה הגרוע יותר. לאחר שנציגי המפיקים הבינו כי עמדתנו נחושה ומנומקת, הם התחיבו להעביר את דרישותינו לועד המנהל שלהם לקבלת תגובה רשמית. כאן נתקע המו"מ. נפער חור ברצף הטיים-ליין. הועד המנהל של המפיקים, בכל פגישותיו בחודשים האחרונים, לא מצא את הזמן להתיחס לעניננו. מסתבר שהנושא שלנו אינו בראש מעיניו ואינו נראה לו חשוב מספיק. או שאולי הם חוששים מהכח של האגוד שלנו שכולל את רוב העורכים הפעילים בשוק?

אין אנו רוצים להתיחס אל המפיקים כאל אויבים. רובם ישרי דרך. מודעים לקשיי התקופה, לא באנו לנצל את כוחנו כאיגוד חזק בדרישות להטבות שכר ולא העמדנו חזית תוקפנית הדורשת קבלת כל רצונותינו. היינו מוכנים להקשיב, לפרוס את בקשותינו לאורך זמן, להתפשר ולהתחשב במצב השוק הקשה. התאכזבנו מתגובת המפיקים ומעצם התנגדותם לקיצור של שעה מהמשמרת הארוכה. לצערנו, מוכיחים המפיקים קשיחות שאינה ראויה עם עובדים שהם בעצם בני ברית שלהם ושותפיהם הבכירים. המפיקים האשימו אותנו בחזירות על דרישותינו, אך הם עצמם מפגינים חזירות בכך שהם מתעלמים ומזלזלים בעורכים הנושאים בנטל הכבד של יום העבודה המפרך.

על המפיקים להבין שהם לא בפוזיציה לזרוק לנו עצם, לצפות שנעמוד על רגלינו האחוריות ונכשכש בזנבנו. ניסינו בנועם ובסבלנות לנהל מו"מ הוגן אך הבעיטה בישבננו פקחה לנו את העיניים. החורף הסתיים והרטיבות על פרצופנו אינה גשם. אנו עדיין מצפים כי המפיקים יתעוררו מתרדמתם ומעמדתם המזלזלת, אך בנוסף עלינו להתכונן לצעדים חד צדדיים. המאבק שלנו צודק, עכשיו רק צריך לודא שהוא יהיה גם חכם. בקרוב נקרא לאסיפה מיוחדת של האיגוד להחליט על צורת הפעולה המקובלת על מירב החברים . מועד האסיפה יוכרז בקרוב באם לא יפרץ המבוי הסתום. זהו מאבק עקרוני – אף אחד לא יעשה את העבודה עבורנו – רק אנחנו!

———————–

שאלות ותשובות:

שאלה: למה לעורר דובים מתרדמתם? במקום להכריז על מאבק ולנופף בדגלים, נפעל כל עורכת ועורך באופן אינדבדואלי לקיצור יום העבודה שלנו וכך תיטמע הנורמה בשטח.
תשובה: עורכים לא מעטים כבר עובדים במתכונת של 9 שעות במקום 10. במפורש יש כאן מגמה של "סיפוח זוחל" של התנאים החדשים. המפיקים ניסו לגשש האם נסכים לסווג את שוק העריכה למעמדות ולהתפשר על כך שמשמרת של עורכי סרטי קולנוע ודרמות תהיה קצרה יותר ממשמרת של עורכי תכניות טלויזיה . לא הסכמנו לכך. הנסיון השקוף של המפיקים לפלג אותנו נועד כדי לגרוע מכוחנו המאוחד. העורכים המבוקשים שיש בכוחם לקבוע את תנאי העסקתם, עומדים לצד חבריהם העורכים שאין להם את היכולת לעשות זאת. לפעולה משותפת יש פרופיל בולט וחסין יותר מאשר לפעולה של זאבים בודדים.

שאלה: עם כל המילים היפות, בסופו של יום הכל נפרט לכסף. המפיקים יורידו לנו על קיצור מ 10 שעות ל 9 את האחוז היחסי (10%) ובכך תיפגע משכורתנו. האם זה מה שאנחנו רוצים? להשתכר פחות?
תשובה: על זה בדיוק הויכוח שלנו עם המפיקים. אנו טוענים כי עבודה בשעות נורמאליות היא אפקטיבית יותר. גם לטובתו של המפיק. אלו אינן מילים ריקות: בפרויקט האחרון בו עבדתי לפי השעות החדשות, העבודה התנהלה ביעילות והזמן נוצל טוב יותר. קיצרתי את הפסקת הצהריים שלי כי ידעתי כי בעוד שעות ספורות אני מסיים את המשמרת. כל הצדדים היו שמחים ומרוצים. גם עורכים אחרים מאשרים כי איכות עבודתם עלתה ביום העבודה "הקצר". העורכים אינם צריכים לשלם את ליטרת הבשר שדורשים המפיקים עבור תיקון עיוות שהשתרש עוד לפני כניסת המחשבים לעולמנו. אנו מסוגלים להוכיח למפיקים כי ההספק אינו נפגע ואפילו משתפר. *(ראו מאמר ותיק באתר -"חמדנות הזמן").

שאלה: למה לא לוקחים מנהל מיקצועי לניהול המו"מ עם המפיקים? מכיון שאנחנו עורכים ומקצוענו הוא עריכה, האם לא ראוי לבחור בנציג שידע טוב יותר מאיתנו מה צריך לעשות ובאלו טקטיקות להשתמש כדי לקדם את ההסכם?
תשובה: נציג מקצועי מטעמנו אינו יכול להביא תועלת מאחר וסבב הפגישות המקוטע אינו מאפשר משא ומתן רציף ומסודר. מתווך מקצועי לא יוכל לזרז את רצף הפגישות. אין כאן המצב המוכר מהמשק של פועלים מדוכאים ובעל מפעל עשיר ואין הרבה נסיון מצטבר בסוג זה של מאבק. העורכים יודעים היטב מה צריך לעשות כדי לתקן עוולות עבר שנערמו, העמדות ברורות ואין צורך במתורגמנים. עם זאת, נעילת ההסכם הסופית וניסוחו, יצריכו אותנו להשתמש בשרותיו של עו"ד מיומן. לתפקיד זה ניבחר עו"ד ליאור גרו שעשה זאת בעבר. במקביל, אנו מתכוונים לפנות ליועץ ליחסי ציבור כדי לבדוק את משקל החשיפה התקשורתית למאבקנו.

שאלה: מהם סיכויינו להצליח במאבק?
תשובה: האיגוד שלנו חזק והמפיקים יודעים זאת. אנו לא טכנאים זוטרים אלא אנשים מרכזיים בכל הפקה. יש שאינם מודעים לכוחנו ולצורך בנו כפרטנרים, אולם כל הפקה צריכה עריכה ותפקידנו לא הולך להיות מוחלף בקרוב ע"י רובוטים. הדרישות שלנו הן צנועות יחסית לכוחנו. אנו לא דורשים יחסי עובד- מעביד המקנים פיצוי עבור חופשות ומחלות, פנסיה ופצויי פיטורין. אנו בסה"כ דורשים להסדיר אנומליה לא הגיונית ובלתי אנושית. אני בטוח כי מפיקים רבים לא יוכלו לחלוק על כך. אנחנו נעמוד כגוף מאוחד ותקיף ונצליח.